<h1>ראבי"ה סימן תרצ"ג</h1>
<h2>דף מב.</h2>
ודין עטוף ציצית מצאתי בירושלמי סוכה תני יודע להתעטף חייב בציצית לא סוף דבר לעטף אלא להשליך שתי כנפות לאחוריו ושתים לפניו ואוחז בציצית כשורה בשעת קריאת שמע. תני יודע לנענע חייב בלולב לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע. ומזה אנו למדים בכל זמן שאינו משליך שתי כנפות לאחוריו, דהיינו גמר מצוה כמו קשירה גבי תפילין, קרי עובר לעשייתן. וכן בלולב אפילו כשתופס הלולב והאתרוג בשתי ידיו עדיין עובר לעשייתן הוא כל זמן שלא גמר המצוה, היינו מוליך ומביא מעלה ומוריד, ואין צריך להקדים ולברך משום עובר לעשייתן, כמו שפירשתי גבי כל מצות מברך עליהן [עובר לעשייתן]. ועיין מה שפירשתי בסימן [תרפ"ב]. ונראה לי דמברך אחר שמסיר טליתו לשמור מצות ציצית, מדאמרינן במסכת ברכות [מ"ד ע"ב] ובפרק בא סימן [נ"א ע"ב] ולבני מערבא [ד]בתר דמסלקי תפילייהו מברכי לשמור חוקיו לאתויי מאי, פירוש האי דאמרינן יש מברכין לפניו ולא לאחריו, ופריק לאתויי ריחני, ומדלא מתרץ לאתויי שאר מצות כגון לולב וסוכה וציצית דאין טעון לאחריו, שמע מינה כל המצות הטעונות ברכה לפניהם טעונין ברכה לאחריהם לשמור מצות ציצית לשמור מצות סוכה ולולב, ומזכיר שם המצוה. אבל לשמור חוקיו אינו מברך עליהם אלא אתפילין דוקא, דכתיב [שמות י"ג] ושמרת את החוקה, וגרסינן בפרק היה קורא בירושלמי הא דמברכין לשמור חוקיו אתי מכאן דאמר ושמרת את החוקה וגו' בתפילין נאמר ברם כמאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר ולא בזה. ופלוגתא היא בהקומץ רבה [ל"ו ע"ב]. [אבי מורי].
<h2>דף מו.</h2>
ובמסכת סוכה רבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי בהו מברכי. וראיתי בשם רבינו יב"א שפירש לא יתכן לברך להניח תפילין שהרי משמוש לאו הנחה הוא, וכבר קיים מצות הנחה. ונראה שהיו מברכין לשמור חוקיו על משמוש, וכן נמי מברכין ברכה זו כשחולצין אותן. ומישמוש הוא משום היסח הדעת, כדגמרינן מציץ [שבת י"ב ע"א]. ולי נראה דעל מישמוש מברך להניח, שהוא קרוי הנחה, כדאמרינן בפרק הקומץ [רבה בסופו] [ל"ו ע"א] תנו רבנן מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לצאת לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחם ולכשיגיע זמנן ממשמש בהם ומברך. ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה ופירש רש"י התם דמשמוש הוי במקום הנחה. ותו דקאמרינן רבנן דבי רב פפא הוו מברכי כל אימת דמנחי דבי רב אשי כל אימת דמשמשי וכו' שמע מינה דההיא ברכה גופיה דמברכי דבי רב פפא כל אימת דמנחי הוי מברכי דבי רב אשי בשעת מישמוש.
